• להתקשרות מהירה

כיצד ניתן לסייע להורים בתהליך הסתגלותם של ההורים לילד עם לקות שמיעה

ד"ר ארז מילר

כאשר מתעורר חשד שלילד יש ירידה בשמיעה, וההורים פונים לבדיקת שמיעה, הדבר מלווה על פי רוב בחרדות רבות מפני התוצאה. באותם מקרים שבהם מתגלה שלילד יש ירידה משמעותית בשמיעה, ההורים מתחילים מסע ארוך של התמודדות עם הלקות של הילד והצורך להתאים תקוות וחלומות שהיו להם עבור ילדם. הבנה לגבי השלבים שאותם עוברים הורים רבים לילדים עם צרכים מיוחדים תוכל לסייע להם לפתח תובנה למצבים היומיומיים עימם הם מתמודדים בתהליך הקשה של הסתגלות וקבלה של ילד שהוא שונה מהם ודומה להם בעת ובעונה אחת.
 
חשוב לציין שוב שאין משפחה אחת דומה בהכרח לאחרת מבחינת קצב ההסתגלות ואופן ההסתגלות לילדם כבד השמיעה או החרש. כמו כן, יש לזכור שבני משפחה שונים (אבא, אמא, אחים ואחיות, סבא וסבתא) בתוך אותה משפחה מגיבים ומסתגלים באופן שונה. לא כל המשפחות עוברות את כל רצף השלבים – תלוי ביכולות ובתובנות שלהם, ברקע המשפחתי, ובתמיכה שהם קיבלו בתהליך.
 
השלב הראשון אותו חווים הורים רבים הוא שלב של הלם, חוסר אמונה, והכחשה (המלווים לעיתים בתחושות אשמה ובושה). 
בשלב זה חשוב שההורים יקבלו מסר מאנשי המקצוע שרגשות אלה מקובלים, נאותים ואופייניים להורים רבים המקבלים את הידיעה על הלקות של בנם או ביתם. הקשבה אמיתית ופעילה (active listening) להורים – הקשבה המקבלת ומכילה את הרגשות הקשים שהם חווים בתקופה זו יכולה מאוד לסייע להורים. בשלב זה הורים רבים אינם פנויים עדיין לחשוב על פתרונות יעילים ודרכי פעולה.
 
בשלב השני חלק מההורים חווים כעס וטינה – כלפי אנשי מקצוע והמניעים שלהם, כלפי עצמם, כלפי בן הזוג ("זה מהמשפחה שלו/שלה"), כלפי ההורים שלהם, או כלפי הילד עם הליקוי בשמיעה. 
בשלב הזה חשוב מאוד שההורים ירגישו שהמשפחה הרחבה, חברים ואנשי המקצוע שהם פוגשים מגלים הבנה ואיכפתיות כלפיהם וכלפי הקשיים שהם חווים. אם קיים מתח זוגי בין ההורים על רקע לקות השמיעה של הילד או תהליך האבחון שלה, חשוב שההורים יקבלו סיוע והדרכה כיצד לדון בקשיים הללו ולמצוא דרך לתקשורת פחות ביקורתית או מאשימה זה כלפי זו. אם הכעס מופנה כלפי הילד ("שעשה להם בושה", "הרס להם את החיים" ועוד), חשוב שההורים ידעו שהתחושות הללו שכיחות בקרב הורים רבים. עם זאת, ההורים צריכים להיות מודעים שהם חווים את התחושות הקשות הללו, אך יחד עם זאת לשקף להם את התנהגותם כלפי הילד כפועל יוצא מהכעסים הללו ואת הנזק שזה עלול לגרום לילד.
 
בשלב השלישי חלק מההורים נכנסים לתהליך של "משא ומתן" או התמקחות - עם עצם העובדה שלילד יש לקות, או עם הכיוון או הציפיות להישגים ולהתפתחות שמציינים אנשי המקצוע, וכד'. למשל, בשלב זה נוכל לשמוע הורים שאומרים "אם אעשה כל מה שתמליץ לי, אז הילדה תהיה בסדר ולא אילמת, נכון?" שלב זה שונה מהשלב הראשון שבו ההורים רוצים לקבל דעה שניה, שלישית ורביעית - ובלבד שימצאו מישהו שיגיד להם שהכל בסדר עם הילד שלהם. כאן, כביכול, ההורים מקבלים את העובדה שלילדם יש לקות. אולם, מעצם הבקשה של ההורים משתקפת אמונה או תקווה שניתן לפתור או להעלים את הבעיה של הילד אם הם יעבדו מספיק קשה וישקיעו בכך מספיק זמן וכסף.
בשלב הזה קשה מאוד להורים רבים לקבל שאין "פתרונות קסם", ושבמרבית המקרים הבעיה של הילד לא תיעלם. גם בשלב זה, כמו בקודם, קבלת אמפטיה, הקשבה סבלנית והבנה מצד הסובבים אותם מאוד יוכלו לעזור להורים להתמודד עם התסכולים והקשיים שהם חווים. אחרי הכל, האם זה באמת מפליא שהורים שומעים, שמבינים שלילדם יש לקות שמיעה, ירצו למצוא דרך שבעזרתה ילדם יוכל לשמוע ולדבר כמו כל ילד אחר?
 
בשלב הרביעי, חלק מההורים, לאחר שניסיונותיהם ומאמציהם למצוא "פתרון פלא" ללקות השמיעה ולקשיי התקשורת של ילדם לא הצליחו, נכנסים לתקופה של הימנעות, הרמת ידיים וייאוש, וחלקם אף חווים דיכאון. למרות שנראה שכאשר הורים מגיעים לשלב זה, זוהי התחנה הסופית מבחינתם ומבחינת ילדם. למרות זאת, הצד החיובי בשלב זה הוא שממקום כל כך נמוך, מתסכול כל כך עמוק - ניתן יהיה לעלות ולהתחיל לעבוד באופן יעיל וממוקד יותר למען הילד. אם ההורים לא פנו עד כה לקבלת תמיכה והדרכה מאנשי מקצוע טיפוליים המתמחים בעבודה עם משפחות לילדים עם לקות שמיעה – זה הזמן. לקבלת פרטים על אנשי מקצוע שיוכלו לסייע להם, הורים יכולים לפנות ל"מיח"א", ל"שמע", ל"שמעיה" או ל"שמע קולנו" – ארגונים המתמחים בעבודה עם ילדים עם לקות שמיעה ומשפחותיהם. הורים רבים גם מוצאים אוזן קשבת וסיוע רב מקבוצות הורים לילדים עם לקות שמיעה, שחלק מהארגונים הנ"ל מארגנים.
 
לעומת זאת, ישנם הורים שכלל אינם מתמודדים עם הרגשות הקשים של שלב זו או שהוא חולף במהרה, ומפנה את מקומו להתגייסות ולהתארגנות לקבלת מידע ופתרונות עבור ילדם. 
הם בודקים אפשרויות שונות של גישות תקשורתיות עבור הילד (שפה מדוברת? שפת סימנים? עברית/ערבית מסומנת?)
 
בשלב החמישי, ההורים מתחילים את תהליך הקבלה וההסתגלות למציאות חייהם החדשה, ללקות השמיעה של ילדם, ולחיים עם ילד עם לקות שמיעה במשפחה. חשוב מאוד שדווקא בשלב זה ההורים יציבו לעצמם ולילדם יעדים מציאותיים.
 
גם לאחר שנראה שההורים מוכנים לקבל את ילדם על קשייו ויכולותיו, ופועלים בדרכים המתאימות לקידום התפתחותו, יתכן מאוד שהם יחוו רגשות ששייכים לשלבים הקודמים של ההתמודדות. ההצפה של הרגשות הללו (כעס, ייאוש וכד') צפויה במיוחד בצמתי דרכים משמעותיים בחיי המשפחה והילד, כמו כניסה לגן או לבית ספר יסודי, מעבר לחטיבת הביניים או לתיכון, בר או בת מצווה, סיום התיכון וגיוס לצבא, חתונה וכד'. הופעתן של רגשות אלה, שהן כביכול כבר נחלת העבר, היא צפויה, אופיינית וסבירה לחלוטין. במידה מסוימת ניתן לצמצם את עוצמת החוויה של התחושות הקשות הללו אם מתכוננים אליהן מראש. לכן, קבלת תמיכה והדרכה מאנשי מקצוע לקראת תקופות המעבר הנ"ל יכולה מאוד לסייע להורים ולילדם להתמודד איתן בהצלחה.